ראיתי את הסרט "על הזוג מורגן שמעתם?" בכבלים ב-vod. הסרט ככה, דלוח. עם שרה ג'סיקה פארקר ויו גרנט. כלומר, עם יו גרנט ושרה ג'סיקה פרקר. גרנט הוא הכוכב הגדול באמת מבין השניים. על הזוג מורגן שמעתם? הוא עוד סרט אמריקאי פופקורן. קומדיה רומנטית סתמית שלא ממריאה. געגועים לקומדיות הרומנטיות האדירות של פעם, משנות ה-50-60 וה-40. יש בסרט כמה קטעים מצחיקים, לא רבים, בזכות יו גרנט; שנראה בו עייף ומשועמם, כמעט לכל אורכו (אורי קליין כתב על יו גרנט רשימה נהדרת "הכוכב במבט אירוני" ).
עלילת הסרט, המופרכת, בכמה מילים: הזוג מורגן חיים בנפרד, לא חשוב למה, וגם אין לזה באמת סיבה או נימוק משכנע בסרט. גרנט רוצה לחזור לחיות עם פרקר, הוא מחזר אחריה. שניהם עשירים, פרקר היא מתווכת נדל"ן וגרנט… לא זוכרת; אבל זה לא חשוב בכלל וגם לזה אין ממש הסבר, באופן משכנע וזכיר. זהו פרט נתון וחסר משקל, אף שהעובדה שמדובר בזוג עשירים חשובה לעלילה, כדי שמכוניות ושאר מותרות יהיו נגישים עבור גיבורי העלילה במהלך הסרט, ובעיקר כדי להדגיש את אורבניותם הנהנתנית של בני הזוג. ולעלילה: בערב אחד, שבו פרקר נעתרת לגרנט והם יוצאים לסעוד ביחד במסעדה יוקרתית במהנטן, מקום מגוריהם, הם נקלעים לזירת ירי ועדים לרצח, איזשהו רצח. פרקר, העדה העיקרית, מוצאת עצמה מאויימת מאחר שראתה את הרוצח. המשטרה והאף.בי.איי. מחליטים שבני הזוג מורגן נמצאים בסכנת חיים אמיתית, ולכן עליהם להיכנס לתוכנית להגנת עדים. משום כך, עליהם להחליף את זהותם ואת מקום מגוריהם. פרקר מיואשת, היא לא רוצה לחיות בשום מקום מלבד מנהטן האהובה עליה, וגרנט, שלא מתלהב גם הוא, מוצא באילוץ הזדמנות עבורו להחזיר לעצמו את אישתו. עיקר הסרט מתרחש בחווה בוויומינג ומבוסס על הניגודיות שבין הזוג מורגן האורבני לבין אנשי העיירה, הסמוכה לחווה, "השורשיים", ובעיקר על ההבדלים שבין הזוג מורגן ובין בעלי החווה המחוספסים המלינים את הזוג בחוותם. בעלי החווה יוצאים לציד רכובים על סוסיהם. בני הזוג מורגן משועממים ורבים כל הזמן. בעלי החווה עורכים שיעורי ירי לבני הזוג. פרקר מגלה כישרון וגרנט מתגלה כשלומיאל. הרוצח מצליח לאתר את הזוג ומגיע לעיירה. בעלי החווה יוצאים לאיצטדיון לחגיגות הרודאו. הזוג מורגן מחליט להישאר בחווה. הרוצח מגיע ומתחיל לירות לעבר הבית. פרקר "נזכרת" ברובה ויורה בחזרה. הרוצח בורח. הזוג מורגן עוזב את החווה ומגיע לאיצטדיון הרודאו. נערך מרדף, ובזכות תושייתם של בני המקום ובעל החווה, הערניים והאמיצים והנשק הנגיש מיידית שבידם, נלכד הפושע הרע.
מה שהכי הפתיע אותי בסרט, לרעה, זהו השדר – כדי שלא לומר "מסר" – שבוקע ממנו, ואפשר לומר שבקול גדול וצלול, והוא: הרפובליקאים הימנים, אנשי השטח, אנשי החוות המבודדים בטבע "הפראי", אנשי הטבע אוהבי הנשק הללו, הם "בעצם" אנשים נהדרים שבזכותם נתפסים הפושעים המגעילים, בזכותם מתקיים הסדר "בעצם"; הם אלה "שבעצם" שומרים על אמריקה, כי להם אין הרבה "בעיות מצפון", כלומר הם לא "יפי נפש" "מתוסבכים", כמו למשל הניו-יורקרים, וכדומה, כלומר אנשי "העיר הגדולה", שחושבים על כל דבר פעמיים, מתלבטים להם כל הזמן ואוהבים "לדבר על זה", חוששים מעימותים ונשק כי הם "עדינים", ולכן חלשים. כי אם כולם יהיו "עדינים" שכאלה – מי ישמור על אמריקה? על האזרח התמים והישר? זה, פחות או יותר, מה שהסרט אומר, בגדול. העובדה שמדובר בקומדיה מטופשת, במשקל כל כך קל שנוצה לידו תיחשב לכבדה, שגויסה להעברת מסר ימני ומיליטנטי שכזה, תמוהה בלשון המעטה; מה גם שמסר כזה, ברור ומפורש הדורש דיון כבד-ראש ומחשבה, לא עומד בשום פרופורציה לשוליותו ושטחיותו של הסרט. אבל מצד שני, אופייני למסרים ימניים להשתחל לכל מיני תוכניות בידור וסרטים בעלי מכנה משותף נמוך המבטיח להם פופולריות רבה.
העובדה שיו גרנט משתתף בסרט כזה הפתיעה אותי גם כן. קשה לי לראות אותו מזדהה עם המסר הזה, לא ככה "חשבתי עליו". "חשבתי עליו" זו הגזמה, לא ממש חשבתי עליו, אבל עד לרגע שבו צפיתי בסרט הוא נתפס בעיני כטיפוס נאור למדי. זוהי כמובן פרשנות, משהו שאני מייחסת לו, איזו תכונה של "נאורות". למעשה אין לי מושג קלוש עליו ועל דעותיו ואפשר כמובן שנאורות לא קיימת בכלל בשלד תכונותיו. אבל יו גרנט הוא שחקן אינטליגנטי, משחקו והתנהלותו מול המצלמה משדרים אינטליגנציה, האירוניה היא מוטיב בולט בדרך שבה הוא משחק, אירוניה מרעננת ומדליקה; הוא קומיקאי טוב ומעניין ושחקן שתמיד מעורר ציפיות, אף שרבות מהן מתרסקות. לא ברור למה בחר להופיע בסרט שהוא שופר לאג'נדה רפובליקנית שמרנית כל כך.
בסופו של דבר, אני חושבת שדי מגעיל שקומדיה רומנטית נראית קצת כמו תשדיר שירות רפובליקני בעד החזקת נשק ובעד אנשי השטח המיליטנטים, שידוע שלעיתים הם גם גזעניים. אני לא מצליחה להחליט איך להגדיר את הקישקוש הזה: קומדיה רומנטית שעושה שימוש בויכוח הציבורי בארצות הברית, בעד או נגד החזקת נשק, ובסופו של דבר מהללת את מחזיקי הנשק ומציגה אותם "כאנשים ארציים אמיצים ללא רתע וישרי דרך"; או כתשדיר שירות רפובליקני שמסווה את עצמו כקומדיה רומנטית דלוחה, בהשתתפות שני כוכבים בדרגת מגה-סטאר וסופר-סטאר – שמשום מה החליטו להשתתף בו.
בארץ הפלאות 