בארץ הפלאות

כמה ימים לפני כן, עלה בדעתה שתכתוב לו מכתב. תכננה מה תכתוב: היא תסביר, תתאר את השתלשלות העניינים, תציג בפניו את מקור הסבך ותצביע על הגורם למעשים, תוך שהופכים בעצמם לגורם, למעשים הבאים אחר כך, ובראש הרשימה תעמיד את הגורם האחד שפצח במאורע, זה שממנו מזדחלת המחרוזת. שקדה על הבניה, חקרה ובדקה, עד כי לבסוף,המשך לקרוא "מסיבה"

בלילה ירד גשם, בליווי אור-קולי של ברקים ורעמים, ונחתו טילים והתפוצצו, ברמת גן ובתל אביב, ולמחרת הפציע הבוקר, בהיר וקר וצונן, והשמש צחקה בשמים. ובשעה 7 אפס אפס נראה צביקה, השכן מהשיכון הקטן והמטופח שממול, יוצא מדירתו רענן וטרי, לבוש גופיה ומכנסי ג'ינס, ידיו מונפות אל מעל ראשו, אוחזות במזרן גדול. הוא הנחית את המזרןהמשך לקרוא "זכרונות ממלחמת המפרץ: למחרת הפציע הבוקר"

"איה איה, כבדה הכתיבה שלך ו"אנטי בלוגית".עט נייר ולטווח ארוך,לא כך.לא זה." אמנון. את המילים האלה כתבת לי בתגובה לאיזו רשימה שהעליתי אז, כשחבר יקר נפטר מת עזב במכה. עכשיו אתה בתוך האדמה. עזבת. עלית השמיימה. תגיד. יצא לך לפגוש שם מישהו שאני מכירה? יושבים שם כמה שיקרים לי מאוד. מה איתם, תפסת מילה עםהמשך לקרוא "לטווח ארוך – על אמנון נבות"

גורמים מוסרים שההתלבטות קשה, נדרש שיקול דעת רציני, כל האפשרויות ייבחנו בזהירות, מדובר בהכרעה לא פשוטה וכל החלטה תתקבל בשום שכל ובדייקנות, מדובר בשעות לא קלות, ההחלטות קשות ויתקבלו לאחר בחינה מעמיקה , כמובן, המודיעין קריטי בשלב זה, התמונה תיבחן לעומק, מדובר בסף מסוכן, החבל מתוח, והמודיעין קריטי בשלב זה, סוג המודיעין, הפרשנות, צריך להבין,המשך לקרוא "ציונות 2"

  עכשיו שאתה קבור בתוך האדמה אני חושבת על כל הסודות שהפקדת אצלי, כמו ילד , ילד טוב, כדי לקבל אישור, כדי לשמוע שאני לא שופטת, ומילאתי את התפקיד כמו שצריך ועד הסוף ועכשיו אני חושבת, איך נגעת ממש באופל, אה? כן, נגעת חזק קיבלת כווייה. ובלי מעצורים הלכת עד הסוף. והתכשיטים האלה מונחים אצליהמשך לקרוא "סטטוּס"

"הכל רק צחוק בפה, אבל הלב שרוף מבפנים, הלב יודע", אומרת דליה באחד מהרגעים המהבהבים, באותו יופי של חולין עגמומי, האופייני לסרטו של אילן יגודה 'שכונה'; זהו רגע קטן וצורב שחולף כאילו לא קרה בו דבר. הוא מוגש ומצולם, כמו הסרט כולו, במין פשטות יומיומית, כאילו מדובר ברגע סתמי – אבל ממשיך להדהד ברגש ובמחשבות,המשך לקרוא "הלב שרוף מבפנים – על סרטו של אילן יגודה 'שכונה'"

הלכתי אליו. הייתי מאוהבת בו נורא; איום ונורא. הוא גר ליד התחנה. בדרך הבחנתי בכמה אנשים שעומדים ליד המחסן. המחסן היה תקוע בין שני בתים מתפוררים ברחוב של התחנה. המחסן תמיד עמד שם, אבל לא זכרתי שראיתי, אי-פעם לפני כן, התגודדות כזאת של אנשים ברחבה שלפניו. הייתה זאת שעת צהריים והשמש שרפה; הרגשתי כאילו שאניהמשך לקרוא "מועדון שוברי הראש"

אנחנו משוטטים. עשר בערב, רחוב דיזנגוף מואר והומה אדם, האוויר חם ולח וספוג בעשן. האוטובוסים  מרעישים, פולטים פיח, המכוניות מצפצפות. הוויכוח היה על הכשל הנטורליסטי של יוּם, הוא מסביר לי, די-ויד יוּ-ם, הוא מבטא כל הברה בהדגשה ומעיף לעברי מבט בוחן ודוקרני. אני יודעת, אני משיבה. נמאס לי סתם לשוטט ואני לא בקיאה בנושא. אתהמשך לקרוא "עולם ללא גבולות"

כמה ימים לפני כן, עלה בדעתה שתכתוב לו מכתב. תכננה מה תכתוב: היא תסביר, תתאר את השתלשלות העניינים,  תציג בפניו את מקור הסבך ותצביע על הגורם למעשים, תוך שהופכים בעצמם לגורם, למעשים הבאים אחר כך, ובראש הרשימה תעמיד את הגרימה האחת שפצחה במאורע, זאת שממנה מזדחלת  המחרוזת. ושקדה על הבניה, חוקרת ומבררת, עד כי לבסוף,המשך לקרוא "מסיבה"

להיות או לא להיות בהקדמה לשני מאמרים על הרגרסיה של ויניקוט, האירה והדגימה עפרה אשל את משנתו של ויניקוט באמצעות דבריו של ריצ'ארד פיינמן. וכך היא כתבה: " 'There is plenty of room at the bottom – an invitation to enter new science' כך נקראת הרצאתו המפורסמת של הפיזיקאי ריצ'ארד פיינמן ב-1959 שחזתה את הננו-טכנולוגיה,המשך לקרוא "הנקבי הטהור, על 'ספר העדר' של יצחק לאור"

אולי בגלל צבע התיק, שהיה זרוק על השולחן, אולי בגלל איזו תוגה, נזכרתי בחלום ההוא. חלמתי אותו  לפני שנה בערך. אני נזכרת בו מדי פעם. היה בו משהו מציק ועדיין לא קיבלתי עליו תשובה. ציגלמן המליץ על איזה פסיכוֹאֶמוֹ שאֵלך אליו; שיראה אותי, כמו שאמר. הוא חשב שזה מה שצריך עכשיו. לא רציתי. אני לאהמשך לקרוא "התיק"

אור זוהר קולח מחלון החדר ומתפורר לנגד עיניה כפריכה. היא שוכבת על הספה הקרועה של אודי ולא זזה. מתעמקת בתחושה שגופה מונח כחפץ, מוטל; על הבטן, ללא זיע, מלבד תנודות נשימתה הקטנות המניעות את חָזָהּ, שנדחף אל הספה. היא הוזה שהיא נוגעת בעֵרן. מרחבים מנצנצים בחשכה, היא רואה. עולם עצום וחשוך, זרוע במכאובים מהבהבים. "הכואבהמשך לקרוא "התבהרות"

אני מתעוררת; שוב אותם המראות. עיניי משתוקקות להעצם בחזרה ונפקחות לכדי חריץ. דודי מתיישב לידי ונדמה לי שהוא עשוי בד שנמתח ונטמע בתוך הכורסא. הוא שואל אם אני מוכנה. אני ממלמלת כן. אור פנסי התאורה נראה בחריץ הדלת, מאוד חריף ובהיר, וההמולה שבאה משם מעיקה באוזניי. הנה, ככה ישנתי בחדר צדדי ומטונף. דודי מגיש ליהמשך לקרוא "מכוּרה"

דפי עומדת בפתח המסדרון הקטן עם פניה לכיוון הסלון ומצמידה לאוזנה שפופרת טלפון. הטלפון עצמו קבוע במקומו ומחובר לקיר הסלון כמו טלפון ציבורי; החוט המסולסל שיוצא משפופרת הטלפון מאוד מתוח.  אין איש בדירה כעת והסלון, הפונה מזרחה, כחלחל ובהיר בשעת צהריים מוקדמת זו. מהחלון הגדול, המחופה זגוגיות, נשקף נוף ירושלמי. דפי אומרת לשפופרת: מה. אתהמשך לקרוא "סיפורים ממלחמת המפרץ: תאונה"

ראיתי אותו עוד פעם, היא אמרה, הוא ישב עם כל הגנרלים שלו, הוא בעצמו גם היה לבוש במדים, עם מיליון דרגות וסמלים ועיטורים, והם דיברו כמו בריונים בשכונה, כאילו שהם יושבים על הגדר ויורקים קליפות של גרעינים, זה היה ממש מפחיד, סוריאליסטי לגמרי, הוא דיבר כמו מאפיונר, הוא אמר שאם ארצות-הברית תתקיף אז הוא ישלחהמשך לקרוא "סיפורים ממלחמת המפרץ: אחרי רבע שעה מתים"

כותרת מאמרו של נבות היא: מאה בספרות – אחרי קץ כל הקיצים הקיץ עליו הקץ: הערות לדיון אפשרי למצבה של ביקורת הספרות העברית. המאמר התפרסם בגיליון דחק, כתב עת לספרות. אחת השאלות המעניינות ביותר העולות לדעתי בעת הקריאה במאמרו של אמנון נבות היא שאלה עתיקה למדי, שלצורך העניין אכנה אותה שאלת המנהיג–מונהג, או במילים אחרות:המשך לקרוא "עיון במאמרו של אמנון נבות על ביקורת הספרות העברית בגיליון דחק לספרות"

סרטו של עמוס קולק 'כרוניקה של משבר' נעשה בתקופה שבה לקולק לא הייתה עבודה, לא פרנסה ולא רעיונות והוא נאבק כדי לחלץ את עצמו מן המצב המייאש שנקלע אליו. לבסוף נטל מצלמה ותיעד את חייו, נתקל במכורה לסמים בשם רובין והחל לעקוב גם אחריה. הסרט מאורגן בדרך קופצנית והקו המנחה אותו הוא אסוציאטיבי וקשור לדרךהמשך לקרוא "כרוניקה של משבר, סרטו של עמוס קולק"

שד ושיגעון של ממדוח אפדילה הוא סרט מקסים ויפהפה. הסרט משעשע ומצחיק ועם זאת רב-רובדי ובעל אמירות ומשמעויות מעניינות. הסרט זכה בפרויקט "קריצה  דוקומנטרית" (אפשר לקרוא כאן על כך) שהוא יוזמה מעניינת ומבורכת לכשעצמה. הסרט לכאורה קליל, וכיף לצפות בו, ויחד עם זאת, הוא מרפרר להרבה סרטים בהיסטוריה של הקולנוע ושזור במוטיבים רבים, ובנוסף, יש בוהמשך לקרוא "ג'אן או ג'נון, שד ושיגעון, סרטו של ממדוח אפדילה"

לואי ת'רו עושה סרטים על אנשים שהם בגדר "תופעות", על קבוצות או פרטים יוצאי דופן. הוא מתמקד במספר אנשים ודרכם פותח את זווית הראייה, אל המציאות שבתוכה חיים אנשים אלה. המבט שהוא שולח אל המציאות הוא מבט אנושי. לואי ת'רו מצליח לעמוד מול כל אדם באשר הוא ולשוחח איתו, לא רק במה שנקרא גובה העיניים,המשך לקרוא "לואי ת'רו והמתנחלים"

חזרתי לעיין ב"קיץ" של אדית וורטון  ועלו בדעתי כמה דברים. "קיץ" של וורטון מתאר את התבגרותה של צ'ריטי בעיירה בשם דורמר-צפון (איריס לעאל, באחרית דבר מעניינת ומרחיבה את הדעת, מציינת שהשם דורמר לקוח מן הפועל הצרפתי dormire  שמשמעותו היא לישון) מתאהבת, ננטשת על-ידי אהובה, ונישאת לאיש אשר אימץ אותה. אמנם הוא לא אימץ אותה כחוקהמשך לקרוא "הרהור על "קיץ" של אדית וורטון"

להחליף דם דפי יושבת במושב האחורי במונית. היא לובשת בלייזר בצבע סגול לילך והיא נראית כמו בת בלי גיל. האור חריף מאוד ובהיר. קרני אור זוויתיים של שמש חורפית, בשעת צהריים, חודרים למונית ומשתברים על השמשה הקדמית. המונית נוסעת ברחובות צפון-מרכז תל-אביב (בסביבות כיכר רבין) והנסיעה מהירה ומתנהלת בפראות, בתפניות חדות, המלוות בחריקות בלמים צורמניות.המשך לקרוא "להחליף דם – תסריט קצרצר"

'המורה אירנה'  סרטו הדוקומנטרי של איתמר חן, הוא סרט חכם, מרשים ומרגש מאוד. הוא משודר בהוט VOD. הסרט עוקב אחר המורה אירנה שעלתה מברית-המועצות, המתגוררת בקטמונים בירושלים עם בנה. אירנה היא אם חד-הורית, אלמנה צעירה. היא מורה, מאוד מיוחדת בנוף החינוך בארץ, שעובדת קשה למחייתה ואוהבת את עבודתה. סרטו של איתמר חן ממשיך את המסורת הקולנועיתהמשך לקרוא "המורה אירנה"

הסרט גלן גולד הגאון שבפנים – GENIUS WITHIN: The Inner Life of Glenn Gould – הוקרן לפני כמה שבועות במסגרת פסטיבל אפוס. האמת היא שהתאכזבתי קצת מהסרט. הסרט ארוך למדי – 109 דקות – ומקיף ביותר. אם אני לא טועה זהו הסרט הראשון המקיף שנעשה על חייו של גלן גולד. אני ציפיתי לסרט שיעסוק ויתמקדהמשך לקרוא "גלן גולד – הגאון שבפנים"

הפרק הראשון של החשוד העיקרי שודר ב-1991. לינדה לה פלאנט, התסריטאית המקורית של הסדרה,  יצרה את דמותה המורכבת והמעניינת של ג'יין טניסון,  גיבורת הסדרה. כעבור כמה פרקים נטשה לה פלאנט את הסדרה ובהמשך היא נכתבה על ידי תסריטאים שונים. שבעה פרקים יש להחשוד העיקרי, חלקם כמיני סדרה,  חלקם בני פרק אחד בלבד. החשוד העיקרי הייתה סדרה יוצאת דופן ומהפכנית לזמנה. אפשרהמשך לקרוא "החשוד העיקרי"

ראיתי את הסרט "על הזוג מורגן שמעתם?" בכבלים ב-vod. הסרט ככה, דלוח. עם שרה ג'סיקה פארקר  ויו גרנט. כלומר, עם יו גרנט ושרה ג'סיקה פרקר. גרנט הוא הכוכב הגדול באמת מבין השניים. על הזוג מורגן שמעתם? הוא עוד סרט אמריקאי פופקורן. קומדיה רומנטית סתמית שלא ממריאה. געגועים לקומדיות הרומנטיות האדירות של פעם, משנות ה-50-60 וה-40.  יש בסרט כמה קטעים מצחיקים, לא רבים, בזכות יו גרנט; שנראההמשך לקרוא "ראיתי סרט רפובליקני עם יו גרנט"

עלו בי כמה הרהורים בעקבות דברים שכתב דרור משעני בבלוג שלו על "מלך הקומדיה" ודוד טופז. חשבתי לעצמי שפפקין לא היה מעולם, לא לפני ולא אחרי, איזה משהו, לעומת טופז שהיה כבר כוכב כשהפך ל"מפלצת". פפקין מן ההתחלה הוא מין כלום "מפלצתי". הוא אבק אדם, בעיני עצמו וגם במבט שהמספר נותן בו. החיים לא הוציאוהמשך לקרוא "כמה הרהורים על "מלך הקומדיה" של סקורסיזה ודודו טופז"

ביום שישי שודרה כתבה בערוץ 2. הנושא: שרון ומייקל ג'קסון נפגשו. בדירתו של מיליונר באירוע פרטי שערך. מישהו תיעד בוידיאו את המסיבה: הדירה בקומה האלף ומשהו במנהטן, העשירים הממתינים לראש הממשלה, מפטפטים בנינוחות; השיירה מצולמת מלמעלה, נוסעת בגשם, מישהו אומר שסגרו את הרחוב במיוחד. שרון נכנס עם פמלייתו והמאבטחים והוקף  מיד באורחים העשירים. מולו, בפתח,המשך לקרוא "בעניין הכתבה"