בארץ הפלאות

אני אומרת בואו נקים מפלגה. יש לי רעיון ענק. ענק! מפלגה חדשה מהניילונים. חדשה כולה, נקייה, ניקיון סטרילי ממש. אין בה שום דבר מהישן, ה-כל חדש, מתחילים מהתחלה. מה אי אפשר? למה אי אפשר? אתה לוקח אנשים חדשים חדשים, אף אחד לא היה בשום דבר קודם, אלה חדשים בפוליטיקה. בתולים. כלום. זורק את העבר. זורק. אין עבר. נמחק העבר. מה אי אפשר? למה אי אפשר? מי אמר? יאללה גם כן כל הסמרטוטים האלה בעבודה – שלי, גבאי, והכבל הזה, וזאתי גם כן, השחצנית הלבנבנה הזאת ממרצ. ולבני, עוד אחת, מסתובבת עם מקל בתחת כולה גאוותנות. מה הם שווים תגיד לי? מה? גם גנץ הזה. נראה כמו בובה בצורה של רמטכל. זה בובה קן רמטכלון. הוא לא נראה לי לא מתאים לי, כל הזמן שותק. לא עושה לי את זה, לא מדבר אליי. אני אומרת נקים מפלגה מאפס! בלי כל העבר-זמנך האלה. תה קולט? עכשיו צריך חדש. דנדש. נכון. מיליון מפלגות קמות בזמן האחרון. כל רעיון – מפלגה. כל יום – עוד מפלגה. מבאס קצת האמת. אבל זה מה יש מה לעשות. צריך להפיל את ביבי! הבנת? עבר זמנו! נגמר! אנשים מתקוממים. רוצים למחות. לשנות. חייבים לעשות משהו! צריך להתחיל מחדש! מ-ח-ד-ש. בלי כל הקקרים האלה, המלחמות אגו האלה, החשבונאות הפוליטית הזאת. די נגמר! נקי! מבריק! אז נכון, כל יום עוד מפלגה. ועוד מפלגה. בעייה, מבאס. אבל אין מה לעשות! אתה שומע? חייבים! חייבים להפיל את ביבי אתה לא קולט?!