קולנוע, קולנוע דוקומנטרי

בצפייה ב'מורה לפסנתר' התברר לי מה מטריד אותי בסרטיו של מיכאל הנקה. (לפני כן ראיתי את 'סרט לבן' ו'מחבואים'.) במשך כל הסרט הארוך הרגשתי שהנקה מביט בדמויותיו ממרחקים, כאילו שהוא מציץ בהן מהחלל החיצון. ואז הבנתי שהמבט הזה קיים גם בשני סרטיו האחרים. הנקה מביט בדמויותיו ממרחקים כאילו הוא עצמו לא מכאן. מפרק תופעות כעורות ומביטהמשך לקרוא "לא אנושיים – הרהור על שלושה סרטים של מיכאל הנקה"