מסיבה

כמה ימים לפני כן, עלה בדעתה שתכתוב לו מכתב. תכננה מה תכתוב: היא תסביר, תתאר את השתלשלות העניינים, תציג בפניו את מקור הסבך ותצביע על הגורם למעשים, תוך שהופכים בעצמם לגורם, למעשים הבאים אחר כך, ובראש הרשימה תעמיד את הגורם האחד שפצח במאורע, זה שממנו מזדחלת המחרוזת. שקדה על הבניה, חקרה ובדקה, עד כי לבסוף, ראתה בעיני רוחה את המכתב כאילו היה פירמידה מפוארת; והוקל לה: שהנה, יש לדברים סיבה אחת גדולה, אחרת. היא לא הסיבה, זה לא בגללה. ובתוך זה, התרוצצו בה מחשבות ודיבורים ומלאו את ליבה והיא הפכה בהם והפכה: כל כך התחננה שיבין, בליבה, תחינה שיראה את הדרך הזאת הארוכה שעברה, המהפכים, את סיפור חייה הצעיר. כְּמֵהָה הייתה להקשבתו, שיבין: מסכת חייה בת שמונה-עשרה וחצי השנים, כיצד התגלגלו הדברים – עליו להבין: מדוע כך קרה ומדוע כל זה אמור להיפסק. כך תסביר מדוע עליה לעזוב. השתוקקה מאוד לאישורו. אולם בכל פעם שהתיישבה אל השולחן ונטלה בידה את…