בארץ הפלאות

הזמן מקפל אותי אתה שומע. מערבב מועך. אתמול היה היום היום כבר מחר והאופק מתערבל. אני מתבוננת בכפות ידיי אין לי איזו תובנה גדולה גם לא איזו בשורה, כן אפשר היה אחרת אפשר עדיין אחרת לא אי אפשר היה אולי כעת יהיה אפשר כן הבנתי כבר מזמן , העולם יכול להסתדר בלעדיי, אני גולשת, ביריעת זהב כזאת בוהקת נמתחת, אני גולשת עליה בתוכה, כמו בתוככי נשימה אחת ארוכה עמוקה, וזה גם נעים, רק המחשבות מכרסמות ואתה בתוך הקבר, עם בובו ונונו ותגיד כבר נפגשתם? אמרתם משהו? שתבין. המקום הזה הפך לסאונה מסריחה רקובה ורועשת. הלילך, כן, עדיין פורח, והגראניום עדיין מנצח בחמש מתוך שבע היתקלויות ביזוי שיסוי וגועל מצוי אבל הזמן גורס דורס, אתה קולט, אין רחמים ואין לדעת מי מנצח, ומה