עכשיו שאתה קבור בתוך האדמה אני חושבת על כל הסודות שהפקדת אצלי, כמו ילד , ילד טוב, כדי לקבל אישור, כדי לשמוע שאני לא שופטת, ומילאתי את התפקיד כמו שצריך ועד הסוף ועכשיו אני חושבת, איך נגעת ממש באופל, אה? כן, נגעת חזק קיבלת כווייה. ובלי מעצורים הלכת עד הסוף. והתכשיטים האלה מונחים אצלי כמו בתוך כספת מזויינת. החבר הטוב שלך זה שניתק מגע בכעס ושינאה, תקשיב. ראיתי אותו כאן בפייסבוק, הבנאדם נראה נפלא, השנים עושות לו טוב הוא מזיין הרבה רואים על הפנים שלו, וזה בסדר מעולה אבל קרה לו משהו, ההבעה, התווים, מין הסתאבות כזאת, משהו התחספס וגס נולד לו בין השפתיים לעיניים. חשבתי לעצמי, איך בזמן שנהרסת והרסת את עצמך בלי אף טעות בדרך והחיוך שלך הזדכך עד העצם, הוא עשה משהו אחר ונהנה מהחיים בלי בושה, ולא שזה רע, לא מאשימה, יופי לו שיהיה בריא וחוץ מזה, מדובר הרי בחידה, ובכל זאת חיפשתי בתווי הפנים איזה סימן, למצפון מיוסר, משהו, אבל אני לא חושבת שמצאתי. מצד שני לך תדע, פייסבוק זה בולשיט, אולי הוא נאנק מכאבים, אז חשבתי להתקשר אליך להגיד תקשיב, ראיתי את בוםבום והוא נראה יותר צעיר ממה שהיה אי פעם, הרי הוא נולד עם מראה של קשיש, ונזכרתי. כמו כשמתת. רציתי להתקשר לבםבם ולהגיד לו תקשיב, ולספר לו שאתה מת. אבל הוא כבר יפגוש אותך, הוא יעזור לך שם. הוא תמיד חיבב אותך. בקיצור. עכשיו אתה כבר בתוך האדמה. ועכשיו כאילו אביב. אבל למעשה מדובר בקיץ עם פריחות. שהגיע מיד לאחר העונה הזאת שנקראת חורף והיא משהו בדומה לסתיו מתמשך שמתנהג כמו קיץ. כולם מטיילים בשדות הפורחים ואני חושבת על האסטמה והאלרגיות שייפרחו לי אם גם אחליט לצאת לשוח, בשדות הפרג החרצית והסביון. ואני לא מצליחה להירדם. נפל שרב והמזגן שלי גמר את הסוס. מחר יום חדש. וכנראה שאמחק את הפוסט הזה
בארץ הפלאות 
איה איה, כבדה הכתיבה שלך ו"אנטי בלוגית".עט נייר ולטווח ארוך,לא כך.לא זה.
אהבתיאהבתי
אמנון זה מה שאני עושה כל הזמן- "לטווח ארוך". אוי אוי אבל אני נורא כל כך איטית. הבלוג כדי להוציא קיטור. וזה, כי מישהו יקר מת ואני רוצה לצרוח. תה מבין? אז במקום יש לי בלוגגגג
אהבתיאהבתי