החייל שלי

החייל שלי הוא חייל צעצוע, מבדיל או עופרת, שעל פי מדיו נלחם כנראה בקומנדו במלחמת העולם השנייה: מכנסיו צמודים לרגליו ולכפות רגליו נעלי קומנדו גבוהות, סכין קומנדו הנתונה בנדן צמודה לקרסולו ואקדח צמוד למותנו. על החזה שלו בולטים ארבעה רימונים קטנים, שניים מכל צד, שמונחים בכיסים מיוחדים, והם נראים כמו ציצים המאתרים את חזהו הקשוח. הראש שלו עשוי עץ וגדול בהשוואה לממדי גופו. על ראשו כובע פלסטיק שקוף ושטוח.על מותניו מאחור צמודים לו – מימייה בצד אחד, ונרתיק, שנראה כעשוי מעור ונסגר באמצעות מכסה וכפתור טיק-טק גדול, בצד השני. מתחת, על אחוריו, מוטבעות כמה מילים בתבליט לצד סימן הזכויות-שמורות, אבל לא הצלחתי לפענח מה כתוב שם בדיוק. המילים כבר טושטשו ברובן והתחילו להימחק. מה שהצלחתי להבין אלה המילים made in, ברומניה או בארץ אחרת ששמה מסתיים כמו מניה. מעל מילים אלה כתובות שתי ספרות לצד סימן ה-c ולאחריהן עוד שתי מילים לא מובנות. אני כל כך מצטערת שאני לא זוכרת מה אבא שלי סיפר על החיילצ'יק הזה; הוא אמר לי עליו פעם משהו, מאין הגיע וכיצד, אבל אני לא מצליח להיזכר, לא מצליחה.

החייל הקטן היה של אבא שלי והוא נתן  לי אותו – בעצם לבתי ואני "גנבתי" לה אותו.

היום כבר אין כאלה חיילי צעצוע כמובן. מתישהו נפל לו הראש והוא נותר אומלל ואבא שלי תיקן אותו והניח במקום ראשו המקורי ראש עץ, שהוא פיסל בו אף ועיניים; והבריג אותו לגופו כך שניתן להניע אותו לצדדים. במקום קסדה אבא שלי הדביק לראש העץ מכסה פלסטיק שקוף שנטל מקופסה קטנה גלילית. אני חושבת שזו היתה קופסה של כדורים.

כך נולד החייל.

כעת הוא עומד שאננות על שולחני ומשקיף על הסביבה בנחת.

אבא שלי נפטר לפני שנה. 

הוא השאיר לי כמה פסלונים וביניהם את החייל – שעומד מולי כעת ומביט בי. 

 החייל שלי           

© כל הזכויות שמורות לאיה מינסטר