לקיץ הזה אין סוף. הולך ומתברר, הולך ומתחוור והולך ומתבהר – שהקיץ לא מתכוון להגמר. אין סוף לקיץ.
הסתיו הפך כבר מזמן לקיץ לוהט. גם בשנה שעברה לא היה סתיו. חוץ מאשר בשירים בגני הילדים, שממשיכים לזמר את "עונות השנה" שדהו ונגוזו להן. גם החורף הפך לקיץ בוער -. לפני שנה לא בער לו כל כך ועם זאת היה חורף חם, גם בדצמבר גם בינואר וגם בפברואר. שרבים מלאי אבק צצו להם באמצע החודשים הכי חורפיים ואפשר לומר שמזג האויר היה, באופן כללי, חמים. אני לא יכולה לומר שהיה אביבי, כי האביב מתקשר אצלי לאויר ממוזג ונינוח נטול חמסינים ואבק.
כלומר, נעלם הסתו, נעלם החורף – נותר רק קיץ אחד ארוך וגדול.
קיץ עם שעון חורף. שתוקע חושך מצרים בחמש אחר הצוהריים. חוק הוא חוק וכלל הוא כלל ובחמש אחר הצוהריים אני יושבת מתחת לרקיע שחור ומרגישה כאילו כבר אחת-עשרה בלילה.
ומסורת זה מסורת וכל מיני אנשים בכל מיני עמדות ותפקידים ממשיכים לחלק את השנה ל"עונות". אבל למעשה – קיימת רק עונה אחת והיא הקיץ.
אגב. יש כל מיני טיפוסים – אמנם הם במיעוט ונקראים "מדענים" – שטוענים שהשינויים במזג האויר אינם קשורים לזיהום האויר אלא למחזוריות ולתופעות טבע כלל עולמיות. זה נשמע לי כמו טענות מסוג ה"אין קשר": אין שום קשר בין סיבה לתוצאה, בין סיבה למסובב. ובימים חמים שכאלה, בימים שבהם הלחות עולה ועולה ומטפסת עד למצב שבו ברור לי שאני שוחה בתוך מרק ורואה את העולם כגיגית סאונה אחת גדולה – אין לי ספק שזיהום האויר נהייה בלתי אפשרי, אפשר להרגיש את החלקיקים בפה כמו שקדי מרק מעופש. אז רציתי להגיד (לשניים וחצי הקוראים שמגיעים לבלוגי הקטון, האורחים הקרואים והרצויים) שגם אם מישהו חושב "שאין קשר" בין זיהום האויר לשינויים בטמפרטורה ובמזג האויר -עדיין נראה לי שמוסכם על כולם שזיהום האויר לכשעצמו הוא תופעה דוחה מגעילה ומזיקה מאוד.
אני זוכרת שפעם, לפני שנים, בימים של האוניברסיטה, קראתי ואמרו בכל מיני מקומות כל מיני מדענים שהזהירו: שאם המצב ימשיך כפי שהוא עכשיו הטמפרטורות יעלו הקרחונים ימסור וישרור מזג אויר כזה וכזה. עכשיו אנחנו "בתוך הזה".
וזה לא נחמד ונמאס לי. מהחום המהביל, מהקיץ הבלתי נגמר הזה.
.
.
.
מאיר אריאל – זרעי קיץ
זה השיר שנותן לקיץ (הישראלי הדרדרי היבשושי) הילה. חוץ מזה הוא מספר על העצבונות, של הקיץ
בארץ הפלאות 